עוצמה ,כח והשראה

שלום  חברים יקרים!

אני יושבת לכתוב את הפוסט הזה
אחרי ריצה קלה בחוף הים, יום שבת היום אחרי 3 ימים של חג ושל חתירות.
והרגשתי שהגיע העת לגוון.
יושבת מול הים הגועש כשרוח מלטפת ומקררת את חום גופי ולאט לאט מרגיעה את קצב הלב.
ברגע שמשתחרר לו האנדרופינים זה הזמן המושלם לכתיבה ,
הכל משתחרר ובשניות.

חושבת שאי אפשר לדבר על הדרך שעשיתי…

מבלי לדבר על אחת אהבות הגדולות  שלי בשנתיים האחרונות.
והיא אהבה לים!!!

וכך הכל התחיל…..
לפני שנתיים בדיוק,
בבקרים הלכתי לשתות קפה בחוף הים, לזמן של שקט, שלווה והשראה.
רואה את כל הסאפיסטים שחותרים  בים ומקנאה,
רוצה מאוד גם אך מפחדת!
עד שיום אחד החלטתי לעשות מעשה,
ידעתי שאני מכוונת ללימוד בקבוצה גם בגלל המחויבות וגם בגלל החברה.
שלחתי הודעה לחברה שראיתי שהיא חותרת  והיא ישר חיברה אותי למועדון במרכז הימי שדות ים.

קבוצת לימוד של גל פרידמן ומשם הכל התחיל….
3  פעמים בשבוע שש וחצי בבוקר בתוך המים.
בקבוצה חותרים על רייס (בניגוד לסאפ הוא צר יותר , ארוך יותר, הרבה פחות יציב אבל הרבה יותר מהיר).
אור, חושך, קיץ חורף לא משנה מה מצב הים ,מתקיים אימון.
יאמר לזכותו של גל שהוא נתן לנו את הכלים, הביטחון, התעוזה והאומץ . 
וברגע שהרגשתי מספיק בטוחה יצאתי לדרך עצמאית.

וזה הזמן לשתף אתכם שכולי התרגשות שלקראת השנה החדשה פינקתי את עצמי ברייס חדש 2017.
 

ולמה אני משתפת אתכם בכל זה?
כי לים כובד משקל בכל התהליך שאני עברתי בשנתיים האחרונות.
ראשית הוא ניקה לי את הראש ואת הנפש,
הוא שחרר לי מחסומים ומועקות,
מחשבות, החלטות ורעיונות מתקבלים תוך כדי חתירה בים.
זה זמן איכות שלי עם עצמי ובשקט גמור.
ומעת לעת גם זמן איכות משפחתית ,
גם הילדים התחברו לתחביב ומדיי פעם אנחנו עושים חתירה משותפת.

החברים בים צוחקים עליי 
הם אומרים שכשאני חותרת ,אני כל כך מרוכזת בעצמי  
שאני לא רואה ולא שומעת ( מחוברת למוזיקה באוזנים) ומתנתקת…..

הים ….

זה הרבה מעבר…..
הוא הוציא ממני עוצמות שלא ידעתי על קיומם.
ההתמודדות עם הטבע!
כשנלחמים ברוח חזקה, בים עם גלים גבוהים, בים מבולגן עם זרמים חזקים שמנסים לסחוף אותנו לכל כיוון.
חתירות בים קשה זה סוג של אתגר!
ומאידך היופי בחתירה בים עם מים שקופים כשהקרקעית נשקפת מבעד למים.
כשהשמש זורחת והקרניים צובעות את המים בצבעי זהב.
המקומות הקסומים שאנחנו מגלים בדרך.

אז מצד אחד התמודדות המנטלית….
ומצד שני היופי של נפלאות הבריאה.
הריאות שמתמלאות באוויר והלב שפועם במרץ רב.

רגעים של התרוממות נפשסיפוק ואושר.

ומוסר ההשכל...
ההבנה שאם הים ועוצמות הטבע לא עצרו אותי,מי יעצור אותי בחיים אמיתים?

וכשאני מסיימת חתירה בים שהוא קשה, מאתגר ויוצאת מפורקת מהמאמץ
טופחת  לעצמי על השכם ואומרת …. 
את אלופה!!!!
ועכשיו, 
אין דבר שנרצה להשיג ולא נוכל…. אולי נתקדם לאט
אבל רק תסמנו לכם מטרה, תכוונו, ותעופו.
הכל מתחיל ונגמר בראש.

 

 

החוף שלי:

אך אי אפשר לדבר על הים בלי להתייחס לחוף שלנו (חוף שדות ים).
שזהו אחד החופים היפים בארץ.
אנחנו תמיד צוחקים שאנחנו לא צריכים לנסוע לתאילנד, לנו יש תאילנד בארץ.
חוף של אנשים שהספורט הוא אורח חיים עבורם.
גלשנים, שחיינים, ריצות ועוד
וכמובן ,
ולא פחות חשוב: החברים, המועדון והבירה, 
אנשים שהם מחוטבים ומחויכים
שהם כמו משפחה אחת גדולה  שחוגגים ביחד ועצובים ביחד
וזה כייף גדול ובאמת זכינו ואנחנו מודים.

הים מלמד אותנו על:

יכולות, חוזק, כיוון, ליהנות מהדרך, להגיע למטרה בהתקדמות איטית
של צעד שבונה את הצעד הבא ולהבין שכל צעד (חתירה) מקדם אותי לעבר המטרה שהצבתי לעצמי(יעד הסופי).

אני מכורה להרגשה, לעוצמה ולתחושת הסיפוק. 
וזה מה שגורם לי לקום 3 פעמים בשבוע בשעה מאוד מוקדמת, לצאת מאזור הנוחות
ולא לוותר לעצמי למרות שלפעמים ממש מתחשק לי להמשיך להתפנק במיטה.

ועל הדרך ואולי לא פחות חשוב ,הרווחתי גם את הספורט.

ההשראה:
 הרבה אנשים וחברים שאני פוגשת ביום יום
שואלים אותי ומתעניינים לגבי התחביב שרכשתי.
מספרים לי שהם רוצים גם , מבקשים כלים וידע מהיכן מתחילים ? ואיך?
מספרים לי שבעקבות הפוסטים שלי בפייס הם התחילו גם ללמוד
וזה בזכותך, הם אומרים לי.
ראינו אותך ועשית לנו חשק וזה עושה לי כייף גדול ואני מאושרת בשבילם.
אני דוחפת, מכוונת ועוזרת עד כמה שאפשר,
יודעת מה זה יעשה להם אחרי שהם יתפסו בחיידק.

שבוע שעבר חבר שעשה שיעור ראשון
מתקשר אליי  אחרי ….
כולו מבסוט ומחויך
והוא אומר לי
כל החתירה חשבתי עליך , 
כמה דברים אפשר ללמוד על עצמך מההתנסות של הדבר הזה.
מה למדת אני שואלת?
והוא עונה:
אני עוד בשלב הראשוני של לעבוד על השיווי משקל, 
אני יודע ומבין שאם אני מתרומם ,אני נופל למים ,
ובכל זאת אין לי ברירה ואני חייב לקום.

ולחיים…..
אנחנו חייבים לנסות על מנת להצליח,
אין הצלחה בלי כישלון ואין כישלון בלי ניסיון,
אל תתנו לפחד לשתק אתכם.
ואם גם לכם יש חוויות דומות תרגישו חופשי להגיב,להתייעץ ולחלוק,

ממתינה לתגובתכם.
להתראות בפעם הבאה,
שלכם באהבה
צביה וילצ'יק